מעמד היתר בפנים הוא מעמד חברתי שנוצר בעקבות עלייתה של כלכלת הידע. זהו מעמד חברתי שאינו מוגדר על ידי עושר, אלא על ידי מה שהם יודעים ומה הם עושים.
עובדי ידע הם אנשים שיש להם ידע ומומחיות בתחומם. הם מסוגלים להשתמש בידע הזה כדי ליצור רעיונות חדשים, או לפתור בעיות עבור החברה או הלקוחות שלהם. ניתן למצוא אותם בתעשיות רבות ושונות, מהנדסה ועד חינוך ופיננסים. עובדי ידע הם לרוב משכילים עם תארים מתקדמים, כמו גם שנים של ניסיון בתחומם.
מעמד היתר הזה בפנים הפך לחלק בלתי נפרד מכלכלת הידע בגלל יכולתו לספק מוצרי עבודה באיכות גבוהה בעלויות נמוכות יותר ממה שנדרש למישהו אחר לעשות זאת ללא אותה רמה של
מעמד יתר הוא מונח המשמש לתיאור עשירי החברה, שהם 1% העליון של המרוויחים. המונח נטבע לראשונה על ידי הסוציולוג צ'ארלס רייט מילס בספרו "עלית הכוח".
מעמד היתר הוא קבוצה של אנשים שיש להם יותר עושר וכוח מאשר שאר החברה. הם לא רק המיליונרים הממוצעים שלך. הם אלה שיש להם מספיק כסף לקנות כל מה שהם רוצים, לחיות בכל מקום בעולם ולעשות כל מה שהם רוצים בלי לדאוג לכסף או להשלכות.
אנשים עשירים הצליחו לצבור את הונם דרך ירושה או על ידי הולדתם לתוכו. יש להם גם גישה לחינוך טוב יותר ולרשתות חברתיות שעוזרות להם להתקדם בחיים.
המונח "מעמד יתר" משמש לתיאור מעמד העילית של אנשים שיש להם כמות לא פרופורציונלית של כוח ופריבילגיה.
מעמד היתר הוא לא רק בעיה חברתית, אלא הוא גם הפך לבעיה כלכלית. לעתים קרובות, מעמד היתר ישתמש בכוחו הכלכלי כדי לשמור על הדומיננטיות החברתית והתרבותית שלהם בחברה.
כתוצאה מהגלובליזציה, מעמד הביניים מתכווץ ומעמד היתר גדל. מעמד היתר הוא קבוצת עילית של אנשים עם עושר וכוח. יש להם השפעה לא פרופורציונלית על החברה.
המונח "מעמד יתר" משמש לתיאור קבוצת האנשים שהם בעלי זכויות יתר ויש להם גישה למשאבים שאין לרוב האנשים. חלק זה ידון במעמד היתר בפנים, שהוא מונח שטבע הסוציולוג C רייט מילס בספרו The Power Elite. מילס טוען שיש שני סוגים של אליטות: אחת חיצונית ואחת פנימית. האליטה החיצונית מורכבת מאלה שמנהיגים חברה פוליטית, כלכלית וצבאית. האליטה הפנימית היא אלה שיש להם כוח במוסדות כמו כנסיות, בתי ספר, אוניברסיטאות ותחומים אחרים שמעצבים את החברה.
בחלק זה נחקור כיצד האליטה הפנימית הצליחה לשמור על כוחה במשך זמן כה רב על ידי שימוש בארבעה מנגנונים שונים: סוציאליזציה, לגיטימציה, כפייה והסכמה.
המונח "מעמד יתר" שימש כדי לתאר את האחוז העליון של האנשים העשירים.
את המונח טבע הסוציולוג דניס גילברט בספרו "מבנה המעמדות האמריקאי" ב-1982, שתיאר את מעמד היתר כ: "השכבה העליונה ביותר של מערכת הריבוד החברתית".
ההגדרה של גילברט ל"מעמד יתר" אינה מוגבלת להכנסה. במקום זאת, היא מתייחסת ליוקרה וכוח תעסוקתיים.
הוא טוען שמעמד היתר מובחן מאלה שמתחתיו בשליטתם במשאבים חשובים, כגון הון, חינוך ומידע.
למעמד היתר יש השפעה לא מידתית על החברה והתרבות.
מעמד היתר הוא פלח של האוכלוסייה שיש לו כמות עצומה של כוח ועושר. המונח נטבע על ידי הסוציולוג סי רייט מילס בספרו משנת 1956, "עלית הכוח".
מילס טוען שהאליטה הכוחנית היא אלו שיש להם מידה גבוהה של שליטה על ההיבטים החשובים ביותר של החברה, כמו הכלכלה והצבא, ובעלי ההשפעה הפוליטית הגדולה ביותר. הם אנשים שיש להם נתח לא פרופורציונלי במשאבים.
"מעמד היתר" אינו מעמד כלכלי אלא מעמד שיש לו השפעה על מעמדות אחרים באמצעות שליטתו במוסדות חברתיים מרכזיים ובאמצעות יכולתו לנהל או לתמרן את דעת הקהל.
אנחנו צריכים להבין למה מעמד היתר כל כך מוצלח ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לעצור אותם. שיעור היתר מצליח כי יש להם הרבה כסף והם יודעים איך להשתמש בו. יש להם הרבה כוח והם יודעים איך להשתמש בו. הם לא מפחדים להשתמש בזה, כי הם לא חושבים שמישהו יעצור בעדם.
יש מעמד חדש של אנשים שצמח בשנים האחרונות. הם מעמד היתר.
מעמד היתר מוגדר כבני החברה העשירים והמיוחסים יותר שיש להם גישה למשאבים, הזדמנויות וסגנונות חיים רבים שאינם זמינים לאנשים אחרים בחברה. מעמד היתר שולט או משפיע על היבטים רבים של החברה, כולל תרבות, פוליטיקה וכלכלה.
הרעיון של מעמד יתר הוצג לראשונה על ידי הסוציולוג אמיל דורקהיים בשנת 1893. המונח שימש מאז לתיאור קבוצות שונות בתקופות שונות בהיסטוריה.
